חסר רכיב

ענף התמרים

28/07/2016
ההתחלה:
ראשוני המתיישבים בהיאחזות הנחל עין רדיאן - היא יטבתה כיום,
מצאו דרומית לישוב נווה מדבר, שמעין מפכה בתוכו, 
וסביבו כמה מאות עצי תמר זריעים. 

 הנווה שימש כמקום מושבם של כמה משפחות בדואים, שפרנסתם הייתה על הצאן ועל התמרים, שהניבו עצי התמר שבנווה. העצים כולם זריעים, ומטבע הדברים חציים זכרים, הניבו פרי נחות באיכותו, להוציא מספר מועט של עצים, בעלי איכות גבוהה יותר. אנשי משרד החקלאות דאז, הבינו את הפוטנציאל הכלכלי הגלום בגידול מסחרי של תמרים, ואת התאמתו של התמר לתנאי המקום, לאקלים המדברי השחון והיבש ולמים המלוחים. 







 







כבר בתחילת שנות החמישים ניטעו מספר עצים מזנים שונים בתוך נווה המדבר, כדי לעמוד על התנהגותם בתנאי הערבה המיוחדים.
 זו הייתה ראשית הדרך לגידול התמר לאורך הערבה בכלל,
וביטבתה בפרט.

 הנסיון והידע שהיה קיים באותם ימים, התבסס על מעט ספרות מהעולם ונסיון ראשוני של גידול תמרים בעמקים הצפוניים של מדינת ישראל- עמק הירדן ועמק בית-שאן.  
 בשנת 1953 ניטעו צפונית לנווה עין-רדיאן חלקת תמרים של מספר מאות עצים. החלקה ניטעה על תשתית גבס שמנעה חדירת מים ושורשים. תוך מספר חודשים התנוונו ומתו בה רוב העצים ואלה שנותרו הועברו לחלקות חדשות. (שריד אחד מחלקה זו עדיין מככב בודד באותו מקום).
שנתיים לאחר מכן, בשנת 1955, ניטעה חלקה נוספת, צפונית יותר, על אדמת חמדה-חצצית. חלקה זו צלחה יותר מקודמתה .בשנים שלאחר מכן נמשכה הנטיעה בשטחים מזרחיים יותר, שם האדמה חולית יותר ולמעשה שטחי התמר נטועים כיום לאורך הגבול הבין-לאומי עם ירדן.


 













600 דונם תמרים!
 זהו גודל המטע היום. מטע עם מיכון מתקדם וכלים יחודיים, 
שפותחו ע"י חברי הקיבוץ בשיתוף עם המרכז למיכון חקלאי.

ציגי ועבאדי וה F15


חסר רכיב