גדי נולד בשנת 1938 בבן שמן, בנם של אליהו ושפרה, ואחיו הצעיר של משה. ילדותו עברה בין בן שמן, כפר ויתקין וחולון. במהלך לימודיו ב "מקווה ישראל" הצטרף לגרעין "מגל וחרב", לקראת שירותו בנח"ל. יחד עם חברי הגרעין הגיע לערבה, ובשנת 1957 היה שותף לייסוד יטבתה – בית שהיה עבורו הרבה יותר ממקום מגורים; הוא היה מפעל חיים.

בשנותיו הראשונות ביַטְבָתָה עבד בשלחין והיה חקלאי בנפשו. בהמשך עבד במוסך, ואף היה אקונום וקניין. לאחר מכן הקדיש שנים רבות לענף הנוי של הקיבוץ – תמיד מתוך אהבה לאדמה, לעשייה ולמקום.

בשנת 1960 הגיעה דליה לערבה, במסגרת שנת שירות. באחת הנסיעות לאילת נפגשו גדי ודליה על חוף הים – והשאר, כמו שאומרים, היסטוריה. מאותו מפגש נולדו שישים וחמש שנות זוגיות, שלושה בנים:  שרון, ארנון ונרי,  ובהמשך שישה נכדים, שהיו מקור גדול של שמחה וגאווה.

גדי היה אדם סקרן ואוטודידקט. הוא אהב לטייל במדבר, להעמיק בהיסטוריה, בתנ"ך ובארכיאולוגיה, ובעיקר אהב לחלוק את הידע הרב שצבר עם אחרים.

בשנת 1970 למד צילום ב"קמרה אובסקורה", ומאז הפכה המצלמה לחלק בלתי נפרד ממנו. הוא תיעד את חיי יטבתה, את המשפחה, את הטיולים, את החגים ואת האנשים. הוא צילם חתונות, פיתח את התמונות עוד באותו היום, ולא פעם זכו החתן והכלה לקבל כבר בערב האירוע אלבום ראשון של זיכרונותיהם. גדי אהב גם לצלם את הנוף של המדבר מסביב, ותמיד אמר שהתמונות שצילם הן השתקפות שלו עצמו. 

גם בשנותיו האחרונות המשיך להסתובב בשבילי הקיבוץ עם המצלמה, מחפש פרח שפרח, אור מיוחד או רגע קטן שהיה בעיניו שווה תיעוד.

מעטים האנשים שזוכים לחברות הנמשכת כמעט חיים שלמים. גדי זכה לכך. עוד מימי ילדותו בבן שמן שמר על קשר קרוב עם חברו גידי עשת. השניים טיפסו יחד על עצים כילדים, והמשיכו לשמור על חברות עמוקה ואמיצה במשך יותר משמונים שנה, עד ימיו האחרונים של גדי.

לאורך השנים תיעד גדי את יטבתה כפי שראה אותה – בפשטות, בסבלנות ובאהבה. התמונות הרבות שהשאיר אחריו הן חלק מהזיכרון של משפחתו ושל הקהילה כולה. בזכותן גם הדורות הבאים יוכלו להמשיך ולהביט בימיה של יטבתה, כפי שהוא ראה ואהב אותה.