אליעזר (זובלה) עזרא
תחנות בחייו של אליעזר (זובלה) עזרא
זובלה נולד בירושלים בשנת 1941 עם אחיו התאום
דוד. הם נולדו אחרי אחיהם הבוגרים שרה ויצחק, להורים טובה ומשה.
לאחר לידת התאומים חזרה המשפחה לתל אביב, בה גדלו הילדים ובגרו.
זובלה התחנך בבית הספר המקצועי "שבח" בו קיבל את השכלתו המקצועית
בתחום החשמל וזו שימשה כבסיס להיותו חשמלאי כל חייו.
הוא היה חבר בתנועת "הצופים". כשנכנס
לתנועה בכתה ד', עזב אחיו הגדול את התנועה. אותו אח כונה זובלה, והכינוי עבר
לזובלה שלנו ודבק בו לכל ימי חייו.
תנועת הצופים חרטה על דגלה הגשמה בקיבוץ.
לקראת ההגשמה התקיים איחוד של הגרעין התל אביבי עם הגרעין הירושלמי, וניתן
להם שם משותף – "אמירים". גרעין "אמירים" וגרעין "רשף"
הגיעו יחד ליטבתה, והצטרפו לקיבוץ הצעיר בעקבות גרעין "מגל וחרב".
כשהתייצב בצבא, במסדר הראשון של המחלקה, עם
חברי הגרעין בגדוד 50 בנח"ל, הודיע המפקד: "אליעזר עזרא - צעד צעד אחד
קדימה". כולם, כולל זובלה, הופתעו מההודעה ומעט חששו מפניה. והמפקד המשיך:
"קח את הדברים שלך ולך להיות חשמלאי ביטבתה".
לימים הסתבר, שאנשי הקיבוץ הצעיר בן השלוש שמעו על חשמלאי מגרעין אמירים
וביקשו מהצבא לשחרר אותו מהאימונים לאלתר, כי לא היה חשמלאי בקיבוץ. בשנת 1961
הגיע זובלה ליטבתה.
זובלה היה החשמלאי בקיבוץ, האחד והיחיד, בעל
ידי הזהב ומסירות אין קץ.
הוא בנה את התשתיות וידע היכן זורם החשמל בכל פינה ופינה. בהמשך נתן מענה
לכל תקלה ולא נתן לקבלנים דריסת רגל בממלכה הכל-כך חשובה הזו (זולת התקנת החשמל
בבתים חדשים). במשך מספר שנים, עם הקמת המחלבה, הוא היה איש האחזקה של המחלבה. היה
מגיע תוך דקות עם כל תקלה, כשמלכה היתה זו שהעירה אותו כשהוזעק בשעות הקטנות של
הלילה.
כאחראי על כל המערכת, הוא ביצע בעצמו את הורדת כל קווי החשמל העיליים
בקיבוץ אל מתחת לקרקע. "לכל מקום שיש בו קו חשמל עילי, מגיעים אנשי הנוי
ושותלים עץ מתחת" אמר.
הוא היה קודם כל אוטודידקט, שגם העשיר בקורסים רבים עם תעודות את הידע שלו
במקצוע, אך בעיקר למד ולמד תוך כדי עבודה.
בשנת 1975 יצא זובלה לשנת חופש בירושלים, ושם
הכיר את מלכה דרך שירות השדכנות של איחוד הקיבוצים. בשנת 1977 נישאו בירושלים,
ונולד בנם הבכור רועי. המשפחה חזרה ליטבתה וכאן נולדו גם נעה וראובן (קיקו) שכמובן
גדלו והתחנכו בקיבוץ.
זובלה היה גאה מאוד להיות חבר יטבתה.
כשפגש אנשים חדשים שהגיעו לקיבוץ היה מספר להם
בגאווה סיפורים מימיו הראשונים, על הקמתו והתפתחותו.
משך כמעט עשור היה זובלה חלק אינטגרלי
"ממרכז הטורפים" בו התכנסה קבוצת חברים בחשמליה, והיו מעלים על האש
בשרים עשויים כהלכה ועניינים חשובים העומדים ברומו של עולם.
היה זה מפגש חברתי טקסי משהו, שהביא לידי ביטוי את אהבתו הגדולה של זובלה
לבישול והנאה מאכילת אוכל טוב. הוא ידע לתאר מנות מיוחדות וטעמים מיוחדים שזכר
מתקופת ילדותו.
את אהבתו לבישול ולאוכל הוריש גם לילדיו.
עם השנים התרחבה המשפחה ונולדו הנכדים שהביאו
המון אושר ושמחה למלכה ולזובלה– בניו של רועי, אריאל ועדן, בניה של נעה, יואל דורי
ועודד, ילדיו של קיקו, יונתן יובל ואור. משפחה ענפה ששולחת זרועותיה עד ניו זילנד
הרחוקה.
זובלה טיפל וסעד את מלכה בזמן מחלתה במסירות
רבה ובאהבה רבה.
וכשהתהפך הגלגל, היתה זו מלכה עם כל המשפחה
שסעדו את זובלה, עם כל הקושי, באותה המסירות ובאותה האהבה.
קשה לראות את הקיבוץ בלעדיך זובלה.
אנחנו, חבריך מיטבתה נתגעגע אליך מאוד.
ואנחנו משתתפים בצער עם כל המשפחה.
זובלה, זה שם מותג ביטבתה.
אדם צנוע, חרוץ, חכם, חריף, בעל חוש הומור, חד
עד יומך האחרון, בעל ידע רב בתחום החשמל שאין לתאר. הכל נמצא בראש מקודד ומסודר.
מדי יום, בדיוק בשעה 06:00, עשית את דרכך בקלאב קאר למקום עבודתך – האחזקה.
היינו יכולים למצוא אותך במשרד אחה"צ, ימי
שישי, שבתות וחגים.
אנשי האחזקה למדו ממך המון לא רק בנושא חשמל, אלא במגוון תחומים שרצו לשמוע
את דעתך. הרי אתה בעל ידע רב בכל תחום.
תקלות, התייעצויות, למידה, התבלטויות - מה לעשות?, איך לפתור את הבעיה? מתקשרים לזובלה. הוא שואל שאלות ,
חושב ואז אומר בדיוק מה לעשות, ויש פתרון לתקלה.
בבוקר, כשהיינו נפגשים באחזקה, היינו שואלים לשלומך והיית עונה: "הנה,
קמנו. לא צריך כלום יותר".
לארוחות בוקר וצהריים היית יוצא מהמשרד ואומר: "טוב, אני הולך
להתחזק". ונוסע לחדר אוכל לפגוש את
מלכה.
שולחנות העבודה שלך היו מלאים בניירת, דוחות חשמל, טפסים למיניהם, תוכניות
עבודה, הכל מסודר בסדר האופייני לך.
שמרת פריטים ישנים בעלי ערך נוסטלגי והיסטורי, שהיום מסודרים לראווה במשרד.
אהבת מאוד את המשפחה שלך, חיכית לביקורים של הנכדים, שתוכל לקחת אותם בקלאב
קאר לבריכה ולחדר אוכל. מדי פעם היית משתף אותנו בתמונות ובסיפורים.
הזוגיות שלך עם מלכה הייתה ייחודית, מלאה אהבה, צנועה ומכבדת.
אהבת לבשל, לאפות לאירועים. החמין המפורסם שלך עדיין מככב בחדר אוכל כל חורף בשבת בצהריים.
בחצי השנה האחרונה הלכת ודעכת. התחלת בבדיקות
והתבשרת על המחלה הארורה.
כמים ימים לפני שהתחלת את הטיפולים, ביקרת במשרד ומסרת את המידע האחרון
לשירזי.
אמרת שלום במבט כואב, שידע לומר שלכאן אתה לא חוזר, אתה נפרד מאתנו.
קבלת החלטה להיפרד מהעולם בדרך שלך.
זובלה, איש יקר, נוח על משכבך בשלום.
צוות האחזקה.
זובלה,
ההיכרות בנינו החלה לפני 48 שנה.
זאת הייתה חברות שונה ומיוחדת שהתגבשה בעקבות העבודה במחלבה ולאחר מכן גם
במועצה, בענף המזון, באחזקה ובמשימות אקראיות שהוגרלו לידינו.
לא היו לנו הרבה תחומי עניין משותפים, אתה מבוגר ממני ב-16 שנה, לא אוהב
ספורט, כדורגל, כדורסל אבל אתה איש חכם, בעל ידע רב במגוון נושאים והכי חשוב, חבר
אמת. זה מה שחיבר בנינו.
אלוף בנושא חשמל, את זה כולם יודעים. כשנפגשנו עם חברות ואנשי מקצוע בתחום,
נהגתי להציג אותך כאחד מ-10 החשמלאים הטובים בארץ, כמובן שאתה בצניעותך הסמקת.
אהבת לבשל, לפתור תשבצים וסודוקו ולהתעניין בכל דבר. בעצם אין נושא שחברים
היו מתייעצים איתך ולא נתת תשובה. תמיד חיכיתי למפגשים היומיים שלנו, אני הייתי
מכין לך קפה שחור עם קצת חלב ושתי סוכרזית ואתה היית מקלף וחותך לי פירות, כי ידעת
שאני לא אוהב לקלף ורצית שאני יאכל בריא.
היו לנו הרבה חוויות משותפות ואשמח להזכיר כמה מהן שמאוד אופייניות לך:
כשעבדנו במחלבה נשלחנו יחד לקנות את האיליג הראשונה. לי היה ברור שלמשימה
זו אני נוסע עם חליפה וכשדיברנו בנינו אמרת לי "אני לא לובש חליפה! אני מתלבש
כמו בקיבוץ!" היה לנו ויכוח לא קל אבל בסוף מצאנו פשרה ואתה לבשת חולצה
משובצת, מכנסיים ארוכים ונעליים במקום סנדלים.
כשטסנו שוב לגרמניה לנסיעת עבודה אחרת, ישבנו ערב אחד בלובי המלון וצפינו
בתוכנית טלוויזיה על הנאצים. פתאום ניגשה אליך אישה, הניחה עליך את ידה ואמרה לך
שהיא לא הייתה עם הנאצים. איך שהיא הלכה אמרת לי: "הייתה. בטח הייתה".
בלילות כשהיו תקלות במכונות, היית מגיע רק עם טסטר ביד וכששאלנו אותך איך
אתה מתכוון לתקן את המכונה עם הטסטר, ענית שהחכמה היא לאתר את התקלה, זה האתגר
האמיתי. התיקון זה החלק הקטן.
לא אשכח את ימי שישי ב'מרכז הטורפים' בחשמליה הישנה, שם היינו נפגשים מספר
חברים באופן קבוע ומכינים ארוחת צהריים "על האש". אתה תמיד הכנת ציפס עם
בצל וסלט חצילים שהיית מתגאה בו ולא שכחת לדאוג שמלכה תכין לנו את עוגת השטרודל
שכולם אהבו.
לימים נושא הטיסות לחו"ל החל לעלות בשיחות שלנו. הפניתי אותך לסוכנת
שתדאג לכם לטיסות טובות ונוחות לניוזילנד בדרך לעוד ביקור משפחתי, כל פעם דרך
יעדים שונים. כשמלכה חלתה הרופאים אישרו לכם לטוס לזמן מוגבל. דיברנו והצלחתי
לשכנע אותך לרכוש כרטיסים בביזנס שעלו לא מעט ואת זה עשית כי היה לך חשוב להקל על
מלכה. לצערנו פרצה המלחמה והטיסה בוטלה. אבל היה ברור מה באמת חשוב לך וכמה אתה
אוהב את המשפחה שלך.
זובל'ה,
תמיד דאגת לכולם- למלכה, לילדיך ובמיוחד לנכדים שהיו חשובים לך מכל. התגאית
בהם, איך שגדלים, מתפתחים ומצליחים. אהבת אותם אהבה שלא תלויה בדבר וזה היה ניכר
בכל סיפור.
זובל'ה היית יחיד ומיוחד.
בעל אוהב, אבא מסור, סבא דואג, חבר אמת.
תחסר לנו כאן.
נוח על משכבך בשלום.
יוקי
אבא,
קשה
להאמין שאנחנו עומדים כאן ונפרדים ממך. קשה לדבר על אדם שכל כך היה מלא חיים, חיוך
וטוב לב.
אבא
היה איש ישר וטוב לב. הוא לימד אותנו במעשיו מהי יושרה, ואחריות, ואיך לנהוג
באחרים בכבוד. בעל מזג טוב, עם חיוך מאיר פנים,
מלא בסבלנות, ונחת. גם ברגעים לא פשוטים, הוא ידע להרגיע, להשרות שלווה,
לפייס, ולדעת לראות את הטוב בדברים.
היית
סבא אהוב לנכדים. שאבת הנאה גדולה בשיחות ומשחק איתם, מהטיולים והסעות בקלאב-קאר
בשבילי הקיבוץ . ילדים באופן גורף נהנו לפגוש בך ולדבר איתך. מצאת איתם שפה משותפת
- פשוטה ומתובלת בהומור וצחוק.
אבא,
היית איש עבודה, חרוץ ואחראי. נתת את כולך
בכל דבר שעשית. העבודה מילאה אותך במשמעות והנאה, והיתה עוגן יציב בחייך. עד
לחודשי חייך האחרונים המשכת והתמדת בה. נתת לנו דוגמה של התמדה, של מחויבות, של
עשייה מתוך ערך.
אבל
מעל הכול — היית אבא, ובעל וסבא מסור, שאוהב ודואג למשפחתו. סעדת את אמא וליווית
אותה לכל טיפול ובדיקה במסירות אין קץ.
בחודשים
ספורים, ובתהליך מהיר וחד, נלקחו ממך שמחת החיים וההנאות שנתנו משמעות לחייך. ואתה
סרבת לקבל את הדין. הסברת ואמרת לנו שחייך היו טובים ומלאים ואין בך כוונה להמשיך
בהם אם נגזלו זכויותיך. היית נחוש וברור ונחרץ. ואנחנו ליווינו אותך בבחירתך.
אבא,
תודה על הדרך שהובלת אותנו, על הדוגמה האישית, תודה על החיוך, השלווה, ועל הלב
הרחב.
השארת בנו חותם
וזיכרונות שילוו אותנו כל החיים. נשמור אותך בליבנו ותמשיך להאיר את דרכנו בעולם
הזה .
נוח
על משכבך בשלום.
אנחנו
אוהבים אותך תמיד.
אמא
והילדים רועי, נעה וראובן
“השושנה פורחת וכאב גדול בלב, שאין לו
מזור".
יש רגעים שבהם המילים שלנו אינן מספיקות
והמוזיקה היא זו שמלווה אותנו בשעות הקשות של הפרידה.
השיר השושנה פורחת, בביצוע הפרברים, נבחר
על־ידי ילדיו של זובל'ה, שיר שליווה אותו בחודשים האחרונים וחיבר אותו אל בית
הוריו, אל שורשיו הספרדיים ואל שפת הלדינו. דרך המוזיקה והמילים המשפחה,
קהילת יטבתה וכולנו יחד נפרדים ממך היום
ומלווים אותך בדרכך האחרונה, כאן במקום הקרוב לליבך ולליבנו.
השושנה פורחת
מלים: משה אלימלך
השושנה פורחת
בזוהר ירח מאי
אבל נפשי גונחת
דומם בוכה עלי.
העפרוני שיר פלא
ישיר לאהבה
ורק אסיר הכלא
יודע כאבה.
יונה ברה מהרי
בשרי לי יום חרות
יונה אל תאחרי
הולך אני למות.
