דברים  לזכרה של נורית.

שוב מכה בנו האבל. שוב נפתח בור.

שוב אנו נפרדים מחברה.

נורית בארי, למול עינינו דעכה  כנר.

כך עברו ימיה בשנים האחרונות. לאט לאט הלך ונסגר מעגל החברים, יותר ויותר התהדק בית-המשפחה.

והיום הזה, משעברה הודעת הפטירה, חזרה נורית אל מעגל החיים ביטבתה. השתתפות באבל, זיכרונות, געגועים, עברו בין חברים ושותפים למעגלי חייה של נורית.

נורית נולדה באבן-יהודה בשנת 1943. בת בכורה. בתיכון עברה ללמוד ב"כפר-הירוק". כך הגיעה אל "גרעין יעלים". גרעין משונה וחד-פעמי, שבו הן החתנים והן הכלות שניהם חברי אותו גרעין. ואכן: נורית ורוני, הקרוי בפי כל "פישקה", שניהם חברי "גרעין יעלים".

הנה חוזרת אלינו נורית – אשתו, שותפתו, חברתו האחת לחיים של רוני. אמא לטל, יעל ומיכל. סבתא לנכדיה הפרושים ברחבי הארץ. ורוני תמיד עם נורית. מלווה אותה בכל מסעותיה בארץ ובעולם. "מעריץ" ו"אוהב" – כך הגדירו טל ויעל את הקשר שבין אביהן לאמן.

יעל קוראת לי מתוך עבודת השורשים, ובגאווה היא מראה לי את העיטורים הנפלאים. "הכל היא רשמה, ראשי פרקים ושמות". והוסיפה, יעל, וזכרה את הכתיבה בחרוזים שנורית הרבתה לכתוב.

הנה חוזרת אלינו נורית המורה, נורית הספרנית בספריית בית-הספר "מעלה-שחרות". נורית המגיהה בדייקנות בלתי-מתפשרת את עבודות הגמר של בוגרי בית-הספר.

הנה נורית המוזיקאית. נורית השרה סופרן ב"רנות". וגדעון אפרתי, המוביל את רנות, זוכר ומזכיר  את שיר האידיש המרגש: שיר האם ליענקלה שלה.  הנה נורית המחללת בחלילה. והמוזיקה היא חוט עיקש, חוט השומר עורק פעיל ומדויק בתוך ים השיכחה.