דני מס
דניאל מס
דני נולד בפאריס
שבצרפת ב 25/07/1948 להוריו ז'וזף ונינט.
הזוג היו
ניצולי שואה ממוצא רוסי פולני . אביו של דני היה לוחם בפרטיזנים.
הוריו הכירו
בפאריס, נישאו ודני, שהיה בן היחיד, נולד להם שם.
כשהיה דני בן
10, נפרדו הוריו ונישאו בשנית לבני זוג אחרים ודני נשאר לחיות אצל אביו.
להוריו של דני היה
עסקי צילום ופיתוח תמונות.
בגיל 18, הצטרף דני
למפלגת הסטודנטים הקומוניסטים ובשנת 1968 התגייס לצבא הצרפתי, בו שירת כשנתיים
בגרמניה.
לאחר שחרורו,
התחיל דני ללמוד עיצוב פנים למשך 4 שנים. במקביל, למד דני קרטה והשתתף בתחרויות
נושאות פרסים.
בתום לימודיו,
בחר דני לטייל רבות בתוניס ובמרוקו.
בשנת 1973 הגיע לישראל
כמתנדב, ועם פרוץ מלחמת יום הכיפורים נשאר לעזור בעבודות שונות בקיבוץ חצור ועסק
גם בלימוד קרטה.
עקב מחלתו של
אביו, חזר דני לגור בפאריס והשתלב בעסקי הצילום של הוריו.
כמה חודשים לאחר מכן,
מצא דני את אהבת חייו – קלרה אליס. היתה זו אהבה ממבט ראשון, שצלחה את המרחק שבין
מקום מגוריה בניס למקור מגוריו של דני בפאריס. עם סיום לימודיה של קלרה, הזוג
התאחד ועבר להתגורר יחד בפאריס, ובשנת 1977 הם נישאו ואת ירח הדבש בילו בישראל.
בשנת 1979
נולד בנם בכורם מיכאל (מיקי) ובשנת 1981 גמלה בליבם ההחלטה לגדלו בארץ ישראל.
בני הזוג, עם מיקי,
עשו עליה - והתחילו את דרכם באולפן עברית בקיבוץ גבעת ברנר.
באחד מסופי
השבוע וכחלק ממסעם אחר חיפוש המקום בו יחיו, הגיעו ליטבתה להתרשמות, והיתה זו שוב,
אהבה ממבט ראשון. בשנת 1981 דני וקלרה עבור להתגורר ביטבתה ובשנת 1982 נולד בנם
האמצעי נתנאל (נוני).
אהבתם של דני
וקלרה פרחה ושגשגה ובשנת 1993 נולד להם בן הזקונים יוראי.
הקשר בין דני
וקלרה היה הדוק ,חם ואוהב . בני הזוג היו בלתי ניתנים להפרדה. תמיד חיכו בציפייה
ובאהבה גדולה להיפגש בביתם החם בסיומו של כל יום.
בשנותיו הראשונות של
דני ביטבתה הוא עבד בתמרים ובמחלבה, ואז החליט להגשים את אהבתו לתחום העיצוב,
וביחד עם חברים נוספים פתחו נגריה בלול התרנגולות הישן. דני עבד מאז בנגריה
ועבודותיו ויצירותיו נמצאות ברבים מבתי החברים, ובנוסף פזורות יצירותיו בגינות
שונות ברחבי הקיבוץ.
דני היה אחראי
על בנייה ועיצוב תפאורות לכל החגים ולהופעות שהתקיימו בקיבוץ במסגרת חיי התרבות.
דני היה אומן,
אהב לצייר, לבנות פסלים מעץ ומחומרים שונים וכמו כן, אהב מאוד לעבוד בגינה ולעצבה
תוך הקפדה יתרה על אסתטיקה וניקיון.
בשנת 2005 טרגדיה פקדה
את המשפחה ודני והילדים איבדו את קלרה - אמם ואהובתו הנצחית של דני. מאותו יום,
חיכה דני להתאחד עם קלרה בשנית.
לדני וקלרה שלושה ילדים
– מיקי, נוני ויוראי
ושמונה נכדים – נועם,
עמית, ליאל, אליס, טליה, עתי, אמרי ואלין.
סבא דני (פאפי בפי
הנכדים) היה אהוב על נכדיו והוא אהב לפנקם בשלל מתוקים מהמטבח הצרפתי – קרפים,
פחזניות וקרואסונים ממולאים ומפנקים. בחגים היה בונה להם חץ וקשת מעץ, בטיולי השבת
היווה ביתו תחנת עצירה לצורך ריענון והיה מגיש להם מיצי פירות ושלל תפנוקים.
בימי שישי
נהגו הנכדות לפנקו בחלה לשבת.
דני דאג מאוד
לשלום נכדיו האהובים וכאילו חזה את פטירתו המוקדמת, ודאג לכתוב מבעוד מועד מכתבי
ברכה לבת המצווה של נכדתו ליאל, שהיתה אמורה להתקיים בשבת הקרובה, וגם ברכה עבור
בר המצווה של נכדו עמית, שעתיד להתקיים באוגוסט.
הקשר שלו עם
ילדיו היה טוטאלי והוא שימש להם אב ואם כאחד. הוא תמיד דאג לחלומותיהם ולאושרם
וחלומו הגדול היה שכל ילדיו יהיו חברי יטבתה. ילדיו חיו תמיד בקרבתו ודאגו לכל
מחסורו ודני היה גאה בכך.
דני קיים את צוואת
קלרה לדאוג לילדיהם, פירות אהבתם הגדולה, ולאחר שהרגיש שמילא התחייבות זאת החליט
לשחרר ולהתאחד עם אהובתו, שהופיעה בכל לילה בחלומותיו. קלרה ליוותה את דני בכל שעה
ושעה ביום.
הכאב הגדול על חסרונה
של קלרה הכריע את אותו, והוא בחר להצטרף אליה והשאיר אותנו המומים מהפתאומיות
והמהירות שבה הסתלק מהעולם, בשקט ובצניעות שכל כך אפיינו אותו עם הצ'ארם הצרפתי.
דני...
קשה לי מאוד למצוא את
המילים.
אני לא מצליחה
לעכל או להבין מאיפה זה בא, איך זה קרה.
נהניתי
מחברתך, לפטפט בצרפתית ולבלות יחד.
אתה משאיר
אחריך פה את הילדים, הנכדים, החברים.
בתקופה האחרונה סרג'
ואני מלווים את יוראי כמשפחת מאמצת בתהליך הקליטה שלו.
רואים מקרוב כמה
אתה משמעותי בשביל המשפחה שלך.
עצוב לנו
שנשארנו לבד בזה, אבל נעשה הכי טוב שאנחנו יכולים בלתמוך, בלעזור.
ואתה, כל כך חיכית
להצטרף לקלרה שלך, והנה זה קרה.
אבל אותנו
עזבת, וזה עצוב וכואב. לא נתפס.
אני מדמיינת
שנפגש עוד פעם, בעתיד, בעולם הבא, אליו המשכת הלאה.
שולחת נשיקות, לקלרה
ולך. מחבקת את המשפחה ואוהבת מאוד.
קרולין
אבא אהוב שלנו
לא מאמינים ולא מעכלים
שגם אתה כבר לא איתנו.
בפתאומיות וללא סימנים
מקדימים, בחרת בשקט בשקט, כשלרגע היית לבדך בבית, לשחרר ולהפרד מאיתנו בהפתעה
מוחלטת.
בשבוע וחצי האחרונים
עברת הליך רפואי יחסית פשוט, אך לצערנו הסתבך.
אבא, כשאמא נפטרה,
הבטחת לה להמשיך ללוות אותנו, לדאוג לצרכינו ולוודא שנסתדר.
כל יום כששוחחנו,
התענינת ושאלת לשלומנו.
ואין ספק שעמדת בהבטחה
בגבורה בדרך הטובה ביותר.
זכית להכיר את
נכדיך המדהימים, והם זכו בסבא נפלא, מפנק ואוהב.
אבא, עכשיו תוכל
להתיחד שוב עם אמא, לשמור עליה, ולהגשים את משאלת לבך אשר כל לילה עליה חלמת.
אין יום שלא
דברת על חסרונה העצום של אמא.
אמא ואבא, שימרו עלינו
מלמעלה והמשיכו להאיר את דרכינו, כי אנו זקוקים לזה.
אנו מבטיחים להמשך את
דרככם, לתמוך ולהיות תמיד אחד בשביל ועם השני.
אבא, תחסר לנו כל כך.
נוח על משכבך בשלום ואל תדאג יותר.
מבטיח לשמור על
משפחתנו שכל כך אהבתם.
היה שלום, אבא יקר
שלנו,
המומים, כואבים וכבר
מתגעגעים.
לפאפי שלנו:
היית לנו סבא יקר,
תמיד תמכת בנו ודאגת לכולנו, תמיד היית מכין לנו מאכלים מהמטבח הצרפתי מכל הלב,
ורצית שנהיה מאוחדים ומאושרים.
היית מכין לנו בנגרייה
שלך חץ-וקשת. ותמיד כשהיינו באים לביקור בנגרייה היית מציע לנו כוס לימונדה מפנקת.
בכל הפעמים שהיינו
מוצאים את האפיקומן, היית מביא לכל נכד מתנה שווה.
אנחנו זוכרים כל ערב
שהיית בא לארוחות על-האש. כל שישי היינו דואגים לך למאכלים מפנקים מכל הסוגים.
היית מביא לנו פסלים
מעץ, שלא היינו מאמינים שאפשר להגיע לרמה כזו גבוהה.
תמיד היית בא לשמח
אותנו בימי ההולדת שלנו.
היה לך לב זהב, ונתת
את כולך כדי שיהיה לנו שמח, תמיד היינו מתייעצים איתך על כל ציור, תמיד היית מזמין
אותנו לשבת אצלך במרפסת, כל שבת היית שולח
לנו: " שבת שלום😘",
לא היינו יכולים לבקש
סבא יותר טוב ממך, אתה הסבא הכי טוב בעולם!
תמיד תישאר בליבנו💕 אוהבים, מתגעגעים ומסרבים להיפרד, הנכדים❤️
