אודות הקיבוץ

קיבוץ שיתופי
הנסיון להגדיר מהו קיבוץ שיתופי, הוא כמעט בלתי אפשרי. כמניין הקיבוצים השיתופיים בארץ, כך מניין הגישות והניואנסים למונח "קיבוץ שיתופי". קל יותר לדבר על "יטבתה כקיבוץ שיתופי". ברם, גם כאן ההגדרה אינה קלה. לו שאלנו את כל חברי יטבתה מהו הדבר שהופך את יטבתה לקיבוץ שיתופי, סביר להניח שהיינו מקבלים תשובות שונות, כמספר חברי הקיבוץ (אם לא למעלה מזה....). לאחד עיקר השיתופיות היא ארוחת הערב החד האכל, לשני זה החינוך המשותף ולשלישי, גם זה וגם זה ואין האחד ללא האחר. בפסקאות הבאות אנסה לתאר את מהות הליבה השיתופית של קבוץ יטבתה. חשוב רק לזכור, שתאור זה הוא ניסיון בלתי אפשרי לקלוע לקונצנזוס היטבתאי, והמחויב היחיד לו הוא החתום מטה. השיתוף בקיבוץ יטבתה מתחלק, בחלוקה גסה, לשני חלקים. החלק הראשון מורכב מהעקרונות והתפיסות הבסיסיות. זה החלק החמקמק יותר. החלק השני, החלק הבולט לעין, הוא אוסף המנהגים והנוהגים הקיים בקיבוץ, שחלקם מושרשים היטב באותן תפיסות בסיסיות וחלקם הוא פשוט עניין של מסורת, שהיא חלק של כל חברה חיה.
נתחיל אפוא בניסיון למפות את אותם עמודים בסיסיים המהווים ותומכים בשיתוף בקיבוץ יטבתה. אותם עמודים שבלעדיהם, לפחות לדעתי, לא יישאר הקיבוץ שיתופי. לא מדובר ברבים: שוויון בחלוקת ההכנסות; תרבות משותפת; חינוך משותף; אחריות משותפת לבריאות החבר; ולבסוף - ערבות הדדית כמעט מלאה.
שוויון בחלוקת ההכנסות - שוויון בחלוקת ההכנסות הוא חלק מרכזי בנשמת יטבתה. האמרה הידועה "כל אחד לפי יכולתו - כל אחד לפי צרכיו" לובשת צורה בעיקר בעקרון זה. ביטבתה קיימת הפרדה מוחלטת בין גובה ההכנסה למשק שמייצר כל חבר ובין גובה "התקציב" או הכסף העומד לרשות החבר. בצורה הבסיסית ביותר אפשר להדגים זאת בעובדה שמנהל המחלבה, והחבר העובד ברצפת הייצור, זכאים שניהם לאותו תקציב. לא זאת אף זאת - אם "צרכיו" של השני גדולים משל הראשון, הוא יקבל תקציב גדול יותר.
אותם "צרכים", מילה הקשה להגדרה אובייקטיבית, מתורגמים ביטבתה לשורה של נוסחאות לא מסובכות. חבר מקבל כך וכך תקציב, וחברה מעט יותר. זוג עם שני ילדים מקבל יותר מזוג ללא ופחות מזוג עם ארבעה. היות ומדובר בהגדרה שרירותית במידה רבה, ההגדרות משתנות עם השנים. לדוגמא, פעם הובאו בחשבון רק ילדים, כיום, גם הנכדים נכנסים לתמונה. בעתיד - סביר שישתנו ההגדרות פעם ועוד פעם, בהתאם למציאות המשתנה. אך כל עוד לא נפרץ הסכר המפריד הפרדה מוחלטת בין גובה ההכנסה שמכניס החבר לגובה ההוצאה שלו, עיקרון השוויון בחלוקת ההכנסות נשאר יציב.
תרבות משותפת - אין זו המצאה "יטבתאית". תרבות משותפת קיימת בקיבוצים רבים, מופרטים או לא, ואף בישובים קהילתיים רבים. אך זהו גם אחד העמודים הבסיסיים המגדירים את יטבתה כקיבוץ שיתופי. התרבות המשותפת היא חלק מנשמת אפו של קבוץ יטבתה (בעיקר, אך לא רק - בחגים ומועדים) ובלעדיה - יחדל הקיבוץ במהרה מלהיות קיבוץ שיתופי. בניגוד לישובים אחרים בהם קיימת תרבות משותפת, לעיתים ענפה הרבה יותר, ביטבתה הכלל הברור הוא כי כל מה שנופל בהגדרה של "תרבות משותפת" אינו בתשלום החבר ומהחבר נחסכת הדילמה מה חשוב יותר - זוג נעליים חדשות או השתתפות בחג המשק.
חינוך משותף - באנגלית קיים משפט יפה -
"It takes a village to raise a child"
. בתרגום מעט מוטה - "דרוש קיבוץ כדי לגדל ילד". משפט זה יכול לתאר יפה את התפיסה היטבתאית לגבי חינוך. בעוד שלהורים תפקיד מרכזי בהחלט בחינוך הילד, הקיבוץ הוא שותף מלא. קודם כל הוא שותף ברמה החומרית. הקיבוץ משלם בעבור רוב הפעילויות שיכולות ליפול תחת הכותרת "חינוך". החל מטיטולים לתינוקות, עובר לחוגי העשרה לילדים וכלה בנסיעות לפולין לנערים. אך גם מעבר לזה, הקיבוץ רואה את עצמו שותף לתכנים שבחינוך הילד. חלק ממטרות המסגרות הא-פורמליות בקיבוץ הוא להנחיל לילד גם ערכים אוניברסליים וגם ערכים "יטבתאיים". זה קשה וזה לא תמיד מצליח. אבל הכוונה תמיד שם.
אחריות לבריאות החבר - במשך שנים חשבנו שהדבר מובן מאיליו. רק בשנים האחרונות, עם תהליך ההפרטה המסיבי שעוברים חלק מהקיבוצים מחד, ומערכת הבריאות בארץ מאידך, התחלנו להבין שהדבר הוא חלק מהייחודיות שלנו, ועליו אנחנו צריכים לשמור מכל וכל. כמעט כל עניני הבריאות הם ענינה של הקופה הכללית. חבר שלא עלינו נזקק לטיפול רפואי, מגדול ועד קטן, מקבל את כל הנדרש מהקיבוץ, גם כאשר קופת החולים זונחת אותו לאנחות. מיותר לציין שגם תקציבו האישי לא נפגע, גם אם נבצר ממנו לעבוד תקופה ארוכה, וזאת בשל אותה חומה סינית הקיימת בין תרומה כלכלית לתמורה כלכלית.
כאן דרושה פסוקית הבהרה. המונח "טיפול בריאותי" היום אינו פשוט כשהיה לפני מספר שנים. האם דיקור הוא טיפול בריאותי או שיגעון? ומה לגבי הילינג? השוליים האלה, אינם מוגדרים לחלוטין, וספק אם אי פעם יהיו. לעיתים, טיפולים שהחברים מחשיבים כטיפולי בריאות, אינם נחוצים כלל בעיני המערכת המקצועית. קשה להגדיר אך חשוב להבין כי השיקולים הם מקצועיים לפי רוב וחשוב מזה - תקפים לכל חבר וחבר באותה המידה.
יתרה מזאת - קיבוץ יטבתה מוצא דרכים גם לסייע בבריאות מונעת לחבריו. בשיטות שונות של סבסוד (לדוגמא - קרם הגנה נגד השמש, טיפולים לגמילה מעישון, תוספי תזונה) מסייע הקיבוץ לחברים הרוצים חיים בריאים יותר.
ערבות הדדית - כל ישראל ערבים זה לזה, אבל חברי יטבתה ערבים קצת יותר. הערבות ההדדית של חבר יטבתה היא דבר בלתי מוגדר, ולמעשה היא כמעט ללא גבולות. אם דיברנו בעניני בריאות, הרי שאין סכום כסף בעולם שידרש לטיפול רפואי ויטבתה לא תחפור עמוק לכיס כדי להוציאו. גם בעניני משפחה, נושאים משפטיים וכל צרה אחרת לא עלינו, עושה הקיבוץ ככל יכולתו לסייע. למעשה, אפילו לפי חוק, מרגע שהתקבל חבר לקיבוץ, אחראי הקיבוץ להעניק לו את כל צרכיו הבסיסיים (מגורים, מזון, בריאות) גם לפי חוק. בקיבוצים המופרטים עסוקים חברים בלרדוף אחרי זכויות בסיסיות אלו. ביטבתה, הן המובן מאיליו.
עד כאן תאור תמציתי מאוד (וכאמור - סובייקטיבי מאוד) של העמודים הבסיסיים עליהם נשענת השיתופיות בקיבוץ יטבתה. כמו כל דבר בחיים, גם עקרונות אלו מתבטאים בסופו של יום בכסף. הסכומים משתנים מתקופה לתקופה אבל המסגרת נשארת דומה - רק 20% - 25% מההוצאות של כל חבר הן במסגרת התקציב האישי. בממוצע, על כל שקל שהקיבוץ מעביר לרשות ובעלות החבר, הוא משקיע עוד שלושה שקלים בכל אותם תחומים שפרטתי למעלה, ובעיקר בחינוך ובבריאות ובתרבות.
אלה אם כן העמודים שעומדים בלב ה-D.N.A של יטבתה. אך יטבתה כקיבוץ שיתופי מורכבת גם מאין ספור נוהגים ומנהגים שלחלקם חשיבות רבה. נמנה רק חלק מהם, ואת השאר יצטרך כל-אחד למפות ולמצוא בעצמו:
חדר אוכל משותף - בעידן שבו מעטים חדרי האוכל המשותפים והחופשיים, גם ברבים מהקיבוצים המשותפים, מאפיין זה הוא אחד הבולטים בקיבוץ. שלוש ארוחות, שבעה ימים בשבוע, מוגשות בחדר האוכל. ברובן, צר המקום מלהכיל את הסועדים. חדר האוכל הוא הרבה יותר ממקום למילוי הבטן. מדובר במקום המפגש החשוב ביטבתה. המקום לראות וגם להראות; המקום להפגש עם חברים אחרים, לארוחה ביחד או סתם לכוס קפה; המקום לסגור את תוכניות העבודה ליום המחרת או לדון בערב תרבות שיש להכין.
נכון - קיבוץ שיתופי יכול להמשיך ולהתקיים גם אם יפריטו את חדר האוכל. ברם, במנטליות של קיבוץ יטבתה, לחדר-אוכל חופשי יש משמעות רבה הרבה מעבר לסוגיות עקרוניות.
הצריכה החופשית בכלבו - לכאורה, דבר טכני. למעשה - הרבה מעבר לזה. לא ברור למה, אבל בכלבו של יטבתה מחולקים כל מצרכי היסוד (קמח, סוכר, פירות, ירקות ועוד) בחינם. ברור מאיליו שהפסקת הנוהג הזה אינה מתנגשת באחד העקרונות שמניתי קודם, אך בעיני חלק גדול מחברי יטבתה, זהו פן נוסף לשיתופיות ולשוויון בקיבוץ. גם אם אין לך כסף לקנות עוגה, עדיין אתה יכול להכין אחת.
דיור - בניגוד לקיבוצים אחרים המשייכים דירות לחברים, ביטבתה הדירה היתה ונשארה רכוש האגודה. החבר מתגורר בדירה, אך אינו רשאי לעשות בה ככל העולה על רוחו אלא רק במסגרת הנורמה המקובלת.
רכב לחבר וטיסות לצפון - שוב, זהו עניין טכני לכאורה. אך ביטבתה יש רגישות רבה, וחשיבות רבה, לנושא הנסיעות, ככל הנראה בגלל המרחק ממרכז הארץ. העובדה היא שחברים מנועים מלהחזיק רכב פרטי, וכל צרכי הנסיעה שלהם מסופקים (במידת האפשר) על-ידי הקיבוץ ובמחיר מסובסד. כך ם הטיסות לצפון הארץ, להם זכאי כל-חבר, במסגרת מכסה שנתית ידועה מראש.
עד כאן תאור תמציתי של "יטבתה כקיבוץ שיתופי" בעיני הכותב. ניתן להמשיך ולהעמיק, להמשיך ולחקור, כמעט בכל נושא ונושא שהוזכר כאן. לא הכל מוסכם, לא הכל ברור ואולי בעיקר - לא הכל ידוע. בחברה כמו שלנו, זהו קושי גדול אך זהו גם ה שהופך את החיים לעניינים קצת יותר...
דובי גולדמן